כתמי זיעה ( לא גמור)

לחגיגות סוף קיץ, יוצא למדבר
אל מקום בו השמש צורבת כל פצע,
חבורה נחרכת לאד מתערפל
לאסוף זכרונות נדודי
ימים ארוכים בנבכי זיכרוני

בקצה העין
ערימת זרדים מושלכת בצד
מחביאה בוהק, סואן אל עיני

מחכה לטיפה, יחידה,

משוועת,
חיים שלמים שצפונים פה שנים....
פורשת מולי שלל צלקות, זרדים טרוטי חום,
וליבה לבנה ובוהקת
כך...
אוספת אותי אל תוכה

מסעי נחושתן,
עולה, מתפתל ברשף חורק,
בקשקש מכרסם בסלעים
אל קובעת סמיו מחלות שצרף,
ריכוז סם חיים שרק הוא
ואולי קצה ידי בנגיעה מרפרפת שוקקת חיים

שלל דמעות של שמחה